פסק-דין בתיק ת"א 1477/00

1.         עניינה של תובענה זו הוא השבת 1,356,037 ש"ח, אשר נגבו מהתובעת על ידי הנתבעות -  לטענתה, שלא כדין ו/או ביתר - ביחס למגרשים 432-430 גוש 4043 במתחם עמישב פתח תקווה                        (להלן: " המקרקעין").

התובעת היא עמותה רשומה, אשר התאגדה לצורך בניית שכונת מגורים לעולים חדשים               במקרקעין - על דרך של בנייה עצמית.

הנתבעת 1 היא עיריית פתח תקווה (להלן: " העירייה"). הנתבעת 2 היא חברה בע"מ, האחראית  על ביצוע תשתיות עירוניות עבור העירייה ובכלל זה במתחם עמישב  (להלן: " החברה לפיתוח").

רקע עובדתי

2.         מרבית השתלשלות האירועים הרלוונטיים לתובענה מוסכמת על הצדדים. ואלה עיקריה:

א.      בחודש יולי 1994 פרסם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל") ביחד עם משרד הבינוי והשיכון והנתבעות הגרלה לבניית 122 יחידות דיור במתחם עמישב במסגרת עמותה (להלן: " ההגרלה"). התובעת השתתפה וזכתה בהגרלה זו.

ב.      ביום 26.10.1994 נחתם בין התובעת ובין החברה לפיתוח הסכם תשתית, לפיו נקבע כי בתמורה לתשלום 3,976,356 ש"ח (לא כולל מע"מ) על ידי התובעת, תבצע החברה לפיתוח את עבודות התשתית במקרקעין. העתק הסכם התשתית צורף כ נספח א' לכתב התביעה.

ג.        ביום 16.11.1994 פנתה התובעת לוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה                  (להלן: " הוועדה") בבקשה להגדלת כמות יחידות הדיור במתחם, במסגרת הקלה,             ל- 146 יחידות דיור - מבלי להגדיל את השטח הכולל לרישוי.

ד.      ביום 4.12.1994 החליטה הוועדה לאשר פרסום ההקלה בכפוף לשלושה תנאים: " התחייבות למימון 500 מ"ר מבנים ציבוריים; תשלום היטל השבחה; חנייה".               העתק החלטת הוועדה צורף כ נספח ג' לכתב התביעה.

ה.      ביום 21.2.1995 הודיעה העירייה לתובעת כי משום שמדובר באדמת מינהל                   והתובעת אינה הבעלים של המקרקעין אין היא חבה בתשלום היטל השבחה.                  העתק ההחלטה צורף כ נספח ו' לכתב התביעה.

ו.        במועד בלתי-ידוע נוכחה התובעת לדעת כי בידי העירייה מסמך, כתוב בחלקו בכתב יד             על גבי נייר מכתבים רשמי שלה, הנושא את הכותרת: " תמורה ציבורית שומה מוסכמת להיטל השבחה". בגוף המסמך נכתב כי " הוחלט להעמיד את היטל ההשבחה                 בחלקה שבנדון על: בגין תוספת 24 יח"ד נכון ליום 30.4.95 10000$ X 24 X 3 ש"ח: 720,000 ש"ח". העתק המסמך צורף כ נספח ז' לכתב התביעה וכן כ נספח ט'                  לתצהיר יו"ר התובעת. מסמך זה עומד במרכז המחלוקת בין הצדדים.

ז.       ביום 31.7.1995 חתמה התובעת - לטענתה " בלית ברירה" - על תוספת להסכם התשתית              עם החברה לפיתוח, לפיו תבצע החברה לפיתוח עבודות תשתית ביחס ל-24 יחידות הדיור הנוספות תמורת 707,520 ש"ח (לא כולל מע"מ). העתק התוספת להסכם התשתית צורפה כ נספח ח' לכתב התביעה.

ח.      באותו יום שילמה התובעת - לטענתה " תחת מחאה" - לחברה לפיתוח את הסכום               האמור לעיל בתוספת מע"מ (827,798 ש"ח). העתק חשבונית תשלום זה צורפה כ נספח ט' לכתב התביעה.

טענות הצדדים

טענות התובעת

3.         המחלוקת בין הצדדים מתרכזת בשאלה בגין מה שולם הסכום נשוא התובענה.             

לטענת התובעת - הסכום נשוא התובענה שולם לעירייה באמצעות החברה לפיתוח                         כהיטל בלתי-חוקי לאחר שהעירייה נוכחה לדעת שלא תוכל לגבות מהתובעת כדין היטל השבחה בגין יחידות הדיור הנוספות. התשלום כונה " תמורה ציבורית" או " מבנים ציבוריים",                  אולם למעשה הייתה זו שומה להיטל השבחה - על פי המסמך העומד במרכז המחלוקת                      בין הצדדים ( נספח ז' לכתב התביעה וכן נספח ט' לתצהיר יו"ר התובעת)                                      ובהמשך להחלטת הוועדה לדרוש " התחייבות למימון 500 מ"ר מבנים ציבוריים" ( נספח ג'            לכתב התביעה).

לתמיכת טענתה מצביעה התובעת על העובדות הבאות: סירוב העירייה לקבל את הסכום                 נשוא התובענה מידי התובעת, בהתאם לדרישתה, תחת מחאה. הפניית התובעת לחברה לפיתוח לתשלום תוספת עבור הוצאות פיתוח בגין 24 יחידות הדיור הנוספות. סירוב החברה לפיתוח           לקבל את אותו סכום עד שישונה הסכם התשתית בינה לבין התובעת. הוצאת אישור                   על ידי החברה לפיתוח לעירייה על קבלת תוספת התשלום מידי התובעת, בו מודיעה                      החברה לפיתוח כי " אין מניעה" מצדה להוצאת היתרי הבניה לכלל יחידות הדיור                          במקרקעי התובעת ( נספח י"ז לתצהיר יו"ר התובעת וכן נספח ד' לתצהיר מנהל אגף תכנון עיר בעירייה) - שעוכבו עד אותה עת.

כל אלה מעידים, לטענת התובעת, כי הסבת כינויו של החיוב מ" תמורה ציבורית" הייתה " הלבנה" ו" הכשר השרץ" על ידי שתי הנתבעות יחדיו, כדי להסוות שמדובר בהיטל השבחה.                            לכן, שולם החיוב על ידה " תחת אילוץ וכפייה".